בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה

May 3rd, 2003 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה (ירושלים: הוצאת שלם, 2003). מאנגלית: אהרן אמיר

במסגרת פרויקט התרגום המבורך של הוצאת שלם המביאה לקורא הישראלי קלאסיקות מתחום המחשבה המדינית (בין הכותרים הבולטים שראו אור ניתן לציין את “מחשבות על המהפכה בצרפת” מאת אדמונד ברק, “הפדרליסט” מאת המילטון, מדיסון וג’יי, “קפיטליזם וחירות” מאת מילטון פרידמן ועוד), ראה אור עתה ספרו של קרל פופר, “החברה הפתוחה ואויביה” שראה אור ב-1945. את הספר תירגם חתן פרס ישראל, אהרן אמיר. קרל פופר, שקנה את עולמו כפילוסוף של המדע, חוזה בזמן אמת בקטסטרופה האירופאית-עולמית של אמצע המאה העשרים ומבקש לזהות את מקורות המשטרים הטוטליטריים. לטענתו, שורשי משטרים אלו יונקים מהגותו של לא אחר מאשר אחד מגדולי הפילוסופים של המערב – אפלטון. “החברה הפתוחה אויביה” הוא אחד מכתבי האשמה החריפים ביותר שנכתבו נגד הפילוסופיה האפלטונית בכלל ונגד השלכותיה החברתיות והפוליטיות בפרט.

אפלטון מזוהה יותר מכל עם תורת האידאות. לשיטתו, המציאות הממשית שבה אנו חיים אינה אלא מעין “חיקוי” של עולם האידאות. כך, למשל, הכיסא הקונקרטי בעל המאפיינים המסוימים אינו אלא “העתק” של האידאה “כיסא” שנמצא מעבר למרחב ולזמן הממשיים. הצדק הקונקרטי, לדוגמה, הצדק של הישראלים או, לחילופין, הצדק של הפלסטינים אינם אלא “חיקויים” של אידאת ה”צדק”. באמצעות תורת האידאות יכול אפלטון להתגבר על אחת השאלות המרכזיות בפילוסופיה – האם העולם הוא אחדות או ריבוי. על ידי תורה זו הוא יכול להסביר הן את הריבוי והן את ההשתנות בעולם (ריבוי של כיסאות, שינוי של תפיסות צדק) ועם זאת לטעון שמאחורי הדברים עומד עיקרון אחד קבוע (אידאת ה”כיסא”, אידאת ה”צדק”). באמצעות תורת האידאות מסוגל אפלטון גם להסביר כיצד בני אדם לומדים דברים חדשים, כיצד מתאפשרת בכלל הקפיצה מאי-ידיעה (של מה זה כיסא, של מה זה צדק) אל הידיעה. אפלטון מניח כי כל אדם נולד עם כל האידאות במוחו ובלידתו הן נשכחות. תהליך הלמידה אינו אלא תהליך של היזכרות. במילים אחרות, תורת האידאות אינה גחמה פילוסופית אלא שיטה סדורה הבאה לענות על כלל השאלות שנשאלו על ידי היוונים ושממשיכות להעסיק אותנו עד עצם היום הזה.

מה שמעורר את חמתו של פופר בפילוסופיה האפלטונית היא, כאמור, בעיקר השלכותיה החברתיות והפוליטיות. לשיטתו של אפלטון, קיימת גם אידאה של מדינה. במדינה האידאית שלושה מעמדות – מעמד של עובדים, מעמד של שומרים ובראש הפירמידה מעמד של מלכים-פילוסופים. במדינתו של אפלטון לא זו בלבד שכמעט ולא קיימת אפשרות של מוביליזציה חברתית בין המעמדות אלא שתנועה כזו גם מנוגדת לעיקרון הצדק האפלטוני ולפיו כל אחד אמור לפעול על פי טבעו – העובדים אמורים לעבוד, השומרים לשמור והמלכים-הפילוסופים למלוך. ובזכות מה שולטים האחרונים? בזכות היותם הקרובים ביותר להכרת האידאות. פופר גורס כי תוכניתו של אפלטון שימשה תקדים לכל סוגי “ההנדסה האוטופית” שהתממשו בצורתן המזוויעה ביותר במשטרים הטוטליטריים של המאה העשרים. כל “ההנדסות האוטופיות” שאפו לממש את ה”טוב” עלי אדמות שהוביל בסופו של דבר רק לרעות ולזוועות. ההנדסה החברתית היחידה המתקבלת על הדעת, טוען פופר, היא “ההנדסה הקמעונית”, היינו, תיקון נקודתי פה, רפורמה מוגבלת שם ותו לא. וזאת מכיוון שמחירה לעולם לא יהיה גבוה גם אם טעות ביסודה. שאלת מימוש הטוב הפוליטי-חברתי לא מעניינת את פופר ונראית בעיניו מסוכנת. אפלטון תר אחר הטוב הפוליטי במטרה לממשו. פופר מבקש לזהות את הרע הפוליטי כדי למנוע אותו. לא מעניינת אותו השאלה מי ראוי שישלוט, מי הוא השליט האידאלי, אלא כיצד ניתן יהיה להגביל את כוחו ולפטר אותו אם צריך.

כאמור, ספרו של פופר נחשב ליצירת מופת בהגות המדינית במאה העשרים. בזמנו הוא נחשב לסנסציה. פרשנותו של פופר את אפלטון אפשרית ולגיטימית. אולם היא מצומצמת וחד-גונית ומרדדת את העושר האפלטוני בגסות. המהלך של פופר הוא אפשרי אם כי לא מעניין ומוביל לעבר רחוב ללא מוצא. במובן מסוים באפלטון טמונים כל הקולות של הפילוסופיה היוונית. הוא ואריסטו לתרבות המערבית הם מה שהתנ”ך ליהדות. כתבי אפלטון הם קלאסיים מכיוון שאפשר לחזור ולקרוא בהם שוב ושוב ובכל פעם תהא הקריאה שונה ומנוגדת. פלורליזם זה לא קיים אצל פופר שגם כופה על אפלטון מושגים אנכרוניסטיים, כגון: דמוקרטיה במובן המודרני של המילה, טוטליטריזם, גזענות, אנטי-הומניזם, אנטי-אינדיבידואליזם וכיוצא באלה. מפעם לפעם, כאשר פורץ אפלטון האחר, אפלטון “הומניסטי”, פותר זאת פופר בטענה שמדובר בצעד רטורי בלבד של אפלטון התועמלן המנסה להקהות את קיצוניות טיעונו כדי לקדם את רעיונותיו האמיתיים. בגלל הקריאה המצמצמת כל כך את אפלטון ואת המשטר הטוטליטרי הספר, לדעתי, אינו עומד במבחן הזמן גם אם בזמנו היה חדשני. המחקר ההיסטורי הוכיח כי הסיפור של הטוטליטריזם הוא יותר מורכב מאשר פשוט כפי שמנסה פופר להציגו. טרם קריאת ספר זה הייתי ממליץ לקרוא את ספרו של אפלטון “המדינה” ואת אחד הדיאלוגים המוקדמים שלו כדי לקבל מושג בסיסי מהו דיאלוג אפלטוני ומהי הרוח האפלטונית (כל כתביו של אפלטון ראו אור בהוצאת שוקן).

את המהדורה העברית ערך יוסף אגסי ויובל שטייניץ הקדים לה מבוא אוהד לתזה של פופר. אפרופו הדיון במלך-פילוסוף, האחרון הוא בהחלט בחירה מעניינת ומפתיעה. שטייניץ בא מעולם הפילוסופיה האקדמית וזנח אותה לטובת קריירה פוליטית. הוא משמש כיום כיו”ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת ובעל שאיפות לראשות הממשלה.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>