בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על איתן כהן, המרוקאים – הנגטיב של האשכנזים

November 22nd, 2002 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

איתן כהן, המרוקאים – הנגטיב של האשכנזים – על ההתנגשות בין ה”מרוקאיות” האישית לבין הפורמליות ה”אשכנזית” (תל אביב: רסלינג, 2002).

ספרו של איתן כהן, “המרוקאים – הנגטיב של האשכנזים”, הוא ספר חמקמק שבמהלך הקריאה השתנתה דעתי עליו יותר מפעם אחת. מחבר הספר הוא סוציולוג ממוצא מרוקאי. לא הייתי מזכיר את עובדת היותו מרוקאי אלמלא הוא עצמו טרח להדגיש אותה. הטענה של כהן היא פשוטה. לדבריו, את הקונפליקט העדתי, בייחוד זה שבין האשכנזים למרוקאים, אין לתלות אך ורק בגורמים כלכליים משום שאלו משניים בלבד. הקונפליקט, גורס כהן, הוא תרבותי ביסודו ונובע מתפישות עולם שונות. בעוד האשכנזים, המפא”יניקים (כסוציולוג, יש לציין, עובד כהן בקטגוריות חברתיות גסות מאוד), פועלים על פי דפוסים פורמליים הרי שהמרוקאים פועלים על פי דפוסים א-פורמליים, אישיים הכוללים, בין היתר, ספונטניות, אי-רציונליות, עממיות, הפגנת רגשות, גמישות, כריזמה, מוסריות ואינדיבידואליזם משחרר. יש להדגיש כי כהן אינו מייחס תכונות אלה למהות ביולוגית אלא למסורת תרבותית רבת שנים שמוצאה בהיסטוריה של יהודי מרוקו. מסורת שהתעצמה כתוצאה מתהליכי ההגירה ומהמפגש עם היישוב האשכנזי הפורמלי, הביורוקרטי שניסה לעקור תכונות אלו מן השורש.

הספר נחלק לשניים. בחלקו הראשון דן כהן במקורות ההיסטוריים, התרבותיים, המנטליים של יהודי מרוקו מהמאה ה-18 ועד לאמצע המאה ה-20, עת ההגירה לארץ ישראל. כמו כן הוא מתאר את מצבם של המרוקאים שנזרקו, בניסוחו שלו, אל עיירות הפיתוח וכן את ההשפעה של סביבה זו על בני הדור השני. לדור בנים זה מוקדש חלקו השני של הספר שהוא גם החלק המעניין והפרובוקטיבי. באמצעות בחינה של אישים מרוקאים ושל תופעות מרוקאיות מובהקות חוקר כהן את תופעת ה”מרוקאיות” בחברה הישראלית. המכנה המשותף לכל אלה הוא הביטוי הלא פורמלי, האישי, הרגשי שמביאים המרוקאים אל החברה הישראלית. דוד לוי הוא הפוליטיקאי המרוקאי הרגשן. סמי שלום שטרית הוא איש החינוך המרוקאי האנרכיסט. מרדכי וענונו הוא איש המוסר המרוקאי שלא היה יכול להמשיך לחיות עם הידיעה שהוא לוקח חלק בעשיית הרע. עמיר פרץ הוא מחזיר הרגשות להסתדרות. להקות הרוק המרוקאיות משדרות הן הביטוי האישי של המוסיקה הישראלית. הפנתרים השחורים הם המהפכנים של החברה הישראלית.

מה בעצם אומר לנו איתן כהן? לכאורה שכל מה שהאשכנזים טוענים כלפי המרוקאים במהלך השנים אם באמצעות מחקרים חברתיים, תרבותיים ואנתרופולוגיים אקדמאיים קרים, אם כאמירה אומללה של פוליטיקאים ואם בשיחות סלון של משפחות אשכנזיות על המרוקאים הוא נכון. אין ספק שאם איתן כהן היה פלוני אשכנזי הרי שהוא היה נחשב למי שסובל מדעות קדומות במקרה הטוב, לגזען במקרה הרע.

כפי שכתבתי בראשית הדברים, יחסי אל הספר הזה השתנה במהלך קריאתו. לא הכרתי את איתן כהן ובוודאי שלא ידעתי שהוא מרוקאי עד שהגעתי לעמוד 14 שבו הצהיר על כך בריש גלי. בתחילה הנחתי שמדובר בסוציולוג אשכנזי גזען, בפרובוקציה. כשהסתבר לי שהמחבר ממוצא מרוקאי ביטלתי את ההנחה הזו והמשכתי לקרוא את הספר כביטוי נוסף של דיכוי אשכנזי. רוצה לומר, גם המרוקאי עצמו הפנים את הדעה הקדומה הגזענית על המרוקאים. אולם בהדרגה, וספרים טובים רבים מתעתעים בקורא בהתחלה, הרגשתי שהטיעונים המופיעים בספר הם בעלי כוח וחיוניות שאינם ניתנים לסיווג הקטגורי שבו הייתי מורגל עד כה.

אחד הרגעים הללו באו לידי ביטוי בדיונו של כהן בדמותה של הפרחה המרוקאית. בדיון זה מבקש כהן להסביר כיצד הופיע הסטריאוטיפ הזה. כמו מרבית טענותיו גם אפיון זה מוצאו בתרבות המרוקאית נעדרת הסמכות הפורמלית, בין נשים לגברים במקרה הזה. היחסים בין המינים במרוקו התאפיינו, לדבריו, בגמישות והיו בלתי דיכוטומיים. אחים, אחיות ובני דודים נהגו לישון בחדר אחד, הפרדה בין נשים לגברים באירועים משפחתיים ובבתי הכנסת לא היתה מוחלטת ועוד. כהן טוען שהסטריאוטיפ של הפרחה שדבק בנשים מרוקאיות בשנות ה-50 וה-60 הוא ביטוי לחששה של החברה הישראלית הפורמלית, השובניסטית, המשותפת לחילוניים ולחרדים מפני פריצת הגבולות ביחסים בין המינים. דווקא החירות של האישה המרוקאית, הפרחה, ביחס לגבר, הוא שאיים על בני עדות אחרות והוביל להבניית הסטריאוטיפ. שהרי מהי הפרחה אם לא אישה חופשית, פמניסטית למעשה, שמשתמשת קודם כל בגופה כמכשיר שעליו יש לה בלעדיות ושבאמצעותו היא מבטאת את עצמה נגד כל מוסכמה חברתית. היא מפלרטטת עם גברים באופן אקטיבי ואינה מפחדת מהמשחק המיני. כהן מייחס לפרחיות הספונטנית והוולונטרית תפקיד חשוב בדמוקרטיזציה של החברה הישראלית, לכל הפחות באספקטים של היחסים שבינו לבינה. המייצגת של תופעה זו בספר היא יעל אבוקסיס שמהווה סמל להתייחסות החדשה אל העדה המרוקאית.

איני יודע מה יהיה גורלו של ספר זה. אולם אין ספק שגלום בו פוטנציאל אדיר לדיון באחד הנושאים הקשים ביותר בהם מתחבטת החברה הישראלית – היחסים בין האשכנזים למרוקאים, בין האשכנזים לפרחות ולערסים.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>