בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על סלבוי ז’יז’ק, ברוכים הבאים למדבר של הממשי

September 17th, 2002 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

סלבוי ז’יז’ק, ברוכים הבאים למדבר של הממשי – חמש מסות על ה-11 בספטמבר ואירועים סמוכים (תל אביב: רסלינג, 2002). מאנגלית: רינה מרקס

ספרו של סלבוי ז’יז’ק הנושא את השם היפה “ברוכים הבאים למדבר של הממשי” הלקוח מהסרט “מטריקס” מאגד חמש מסות על אירועי ה-11 בספטמבר. סלבוי ז’יז’ק הוא אחד השמות החמים ביותר באקדמיה. הוא סלובני המלמד גם בארצות הברית וידוע יותר מכל כפופוליזטור של הפסיכואנליטיקאי ז’אק לקאן שהוכרז לא אחת כיורשו של זיגמונד פרויד. ז’יז’ק מחבר ברבים מספריו בין התובנות של לקאן ובין התרבות הפופולרית בת זמננו, קולנוע בעיקר.

מדובר באינטלקטואל אמיתי. מה שמעניין ומרתק אותו הם בעיקר רעיונות והצירופים השונים שניתן לעשות איתם. לפעמים הוא מצליח להבריק. לפעמים לא. גם בספר הזה ניתן למצוא רגעים של חסד לצד רגעים מביכים ביותר. המסה הטובה ביותר, לדעתי, היא זו הנושאת את הכותרת “התשוקה אל הממשי, התשוקה אל מראית-העין”.

במסה זו מבקש ז’יז’ק למקם את אירועי ה-11 בספטמבר בהקשר התרבותי והחברתי הפוסטמודרני. את “התשוקה אל הממשי” הוא מגדיר כתשוקה שאיפיינה את המאה העשרים לעומת המאה התשע עשרה שהציעה פרוייקטים ואידיאלים אוטופיים. בני המאה התשע עשרה חשבו על הדברים. בני המאה העשרים מימשו. המשטרים האפלים והפחות אפלים במאה העשרים מימשו את התשוקה לעינויים ולאלימות. האינטרנט מימש את הפנטזיות המיניות. “האין זה נכון כי האפשרות הקיימת באתרי הפורנוגרפיה הקשה באינטרנט, להתבונן אל תוך הווגינה מזווית הראייה של מצלמה זעירה הממוקמת בקצה הדילדו המוחדר לתוכה, היא הדימוי האולטימטיבי של התשוקה אל הממשי?”

בהקשר זה שואל ז’יז’ק האם הטרור האיסלמי שהגיע לשיאו באירועי ה-11 בספטמבר אינו גם הוא ביטוי לתשוקה אל הממשי. לטענתו אפשר לחשוב כך. אולם אז מתגלה הפרדוקס הטמון בחובה של תשוקה זו. התשוקה אל הממשי מגיעה לשיאה דווקא כהיפוכה הגמור בדמות ספקטקל תיאטרלי, במה שחווה כל מי שהיה עד להתנגשות המטוסים במגדלי התאומים מעל מסכי הטלביזיה. כולנו כמובן מכירים תמונות אסון דומות, מזוויעות לא פחות, למשל, מהצילומים הספקטקולריים של סרטי האסונות ההוליוודיים. ועם זאת, האפקט של תמונות המטוסים המתנגשים במגדלים עלה על כל האפקטים האחרים שהרי, כפי שטען הפילוסוף האנגלי ג’רמי בנתם, המציאות היא מראית העין הטובה ביותר של עצמה.

הטרוריסטים פוצצו את המטוסים אל תוך המגדלים לא רק במטרה להסב נזק חומרי אלא בעיקר כדי לייצר את אותו אפקט ספקטקולרי שהוקרן שוב ושוב ושרצינו כל כך לראות. ז’יז’ק טוען כי חוויית הצפייה באירוע היתה חוויה אסתטית-קולנועית בעיקרה. כל הזמן אמרו לנו שמה שאנו רואים על גבי מסך הטלביזיה הוא בלתי אפשרי ובלתי נתפש. אולם זה לא נכון. הוא היה אפשרי והיה נתפש. הדמיון המערבי של במאי הוליווד ומפיקיה כבר עשו עליו אין ספור סרטים לפני כן. ההפתעה הגדולה של פיגוע התאומים לא נבעה אפוא מכך שלא יכולנו לדמיין אותו. נהפוך הוא. עוד קודם לו עסקו האמריקאים ללא הרף בפנטזיות על חורבן ועל יום הדין. ההפתעה הגדולה היתה שהפנטזיה הפכה ביום בהיר אחד למציאות. ההיפוך היה מושלם. הפנטגון כינס לאחר האסון קבוצה של תסריטאים ובמאים הוליבודים שהתמחו בסרטי אסונות כדי שינסו להעלות בדמיונם תסריטים אפשריים על התקפות טרור וגם יציעו דרכים להילחם בהן. הבית הלבן מצדו ניסה לתאם את המאמץ התעמולתי עם מנהלים רמי דרג בהוליווד. אין פלא אפוא שמיד לאחר ההתקפה על מגדלי התאומים נדחו כל הבכורות של סרטי האסונות. אמריקה, כך נראה, רצתה לרגע להפסיק לדמיין בתקווה שזה יעצור את המתקפה הבאה במציאות.

מה שקרה ב-11 בספטמבר, לפי ז’יז’ק, לא היתה חדירה של המציאות האמיתית אל תוך הבועה המדומיינת של האמריקאים אלא להפך, חדירתם של הדמיון ושל הפנטזיה האמריקאיים אל תוך המציאות.

והיכן הטרוריסטים האיסלמים בכל הסיפור הזה? על כך עונה ז’יז’ק כי המלחמה נגד הטרור שמנהלת ארה”ב אינה מאבק בין שני צדדים אלא מאבק פנים אמריקאי בין ארצות הברית לבין “עודפות הכוח” שלה. שהרי מי הוא בן לאדן והטליבן באפגניסטן אם לא המצאה של ה-CIA האמריקאי שנוצרה על רקע המלחמה הקרה נגד ההתפשטות הסובייטית באפגניסטן? באותו אופן אפשר לראות גם את המאבק האמריקאי נגד הפשיזם האירופאי כמאבק שהיה בעצם נגד הסרח העודף של הקפיטליזם האמריקאי עצמו. במילים אחרות, האמריקאים הם כל כך חזקים והם מבזבזים משאבים בצורה כה בלתי מרוסנת עד שהגולם קם על יוצרו. ב-11 בספטמבר לא היה שום דבר שנחת על ארצות הברית מבחוץ. זו היתה הזרוע הארוכה שלה שקיבלה חיים משל עצמה.

פיגוע התאומים, לפי ז’יז’ק, לא היה התנגשות בין ציביליזציות אלא מאבק פנים אמריקאי בין המציאות, הדמיון והפנטזיה האמריקאיים לבין הכוח ועודפות הכוח האמריקאיים. הטיעונים הללו ורבים אחרים בספר בהחלט מעניינים ומגרים גם אם לעיתים הם מקוממים ונדמים כמופרכים בעליל.

באחד הראיונות שהעניק הסופר הגרמני אליאס קאנטי הוא אמר שהיה לו קשה לראות ולשמוע את המנופים הגדולים פועלים שוב בגרמניה מיד לאחר קריסת הרייך השלישי. באותה שעה, לדבריו, נזקקה גרמניה יותר מכל דווקא לשקט ולא לפינוי הריסות ולהתחלתה של תנופת בניה ושיקום. הדממה דרושה לעבודת האבל, למחשבות, להרהורים על מה שארע. לאחר קריאת ספרו של ז’יז’ק שנכתב במהירות ובסמוך מאוד לאירועי ה-11 בספטמבר ולאור המלל הרב שנשפך בכתב ובעל פה עליהם גם לי נדמה שהיה ראוי להאט את הקצב, לשקוט, לא לצאת בהכרזות על קיצה של המאה העשרים או על ראשיתו של המילניום השלישי. יתכן והאירוע הזה אכן יסתבר כתפנית היסטורית בתולדות המערב או ההיסטוריה האמריקאית אבל יכול להיות, כמו במקרים רבים אחרים, שהוא יהפוך ללא יותר מאפיזודה היסטורית. בסופו של דבר ספרו של סלבוי ז’יז’ק כמו ספרים רבים אחרים הוא טקסט אינסטנט. הגל כתב שינשופה של מינרווה פורש כנפיים עם ליל, רוצה לומר, החוכמה וההבנה באות תמיד רק בסוף, רק לאחר שהסיפור נשלם. את הסיפור הזה ככל הנראה עדיין לא התחלנו. מעניין יהיה לקרוא על אירועי ה-11 בספטמבר מנקודת מבט של חמש, חמישים ואפילו חמש מאות שנה.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>