בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על זיגמונד פרויד, הטיפול הפסיכואנליטי

July 31st, 2002 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

זיגמונד פרויד, הטיפול הפסיכואנליטי (תל אביב: הוצאת עם עובד, 2002). מגרמנית: ערן רולניק

ספר זה, “הטיפול הפסיכואנליטי”, המקבץ את מה שמכונה “הכתבים הטכניים” של פרויד הוא יצירת מופת לא רק משום שמדובר בכתביו של אחד האנשים המשפיעים ביותר בתקופה המודרנית אלא גם בגלל מלאכת התרגום המופלאה של ערן רולניק.

אני מבקש לפתוח רשימה זו בחוויה אישית. כתלמיד תואר ראשון להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב אני זוכר ששמו של פרויד חזר ועלה בהזדמנויות שונות. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שעלי לקרוא דברים שכתב. התייעצתי עם מספר אנשים שהמליצו לי לקרוא את כתביו החשובים – “פשר החלומות”, “טוטם וטאבו” ו”תרבות בלא נחת”. שאלתי את הספרים מהספרייה בתרגום לעברית ואני זוכר את מפח הנפש שחוויתי. הטקסטים היו לא ברורים, לא מתקשרים ולכן גם לא מעניינים. לא העזתי לגשת למקור הגרמני עד שייעץ לי מישהו לעשות כן. פרויד בגרמנית התגלה כפרויד בהיר מאוד, אנושי מאוד, מרגש מאוד, וכל כך יודע את נפש האדם.

חוויה דומה חוויתי גם בתרגום החדש של כתבים אלה שלראשונה רואים אור בעברית. אתמקד במאמר אחד מ-1926 הנושא את הכותרת “לשאלת האנליזה בידי מי שאינם רופאים”. בחיבור זה מבקש פרויד להגן על הפסיכואנליזה מפני מבקריה ולסקור אותה בקצרה עבור ההדיוטות. לשם כך בדה פרויד דמות של הדיוט המקטרגת על שיטתו כמעט בכל דרך אפשרית. המאמר אינו אלא דיאלוג שבו מגיב פרויד על הביקורות הבאות – לא יתכן שאפשר לרפא בני אדם באמצעות מילים בלבד; גילוי הסודות הלא מודעים אינו אלא גרסה מודרנית של וידוי נוצרי; הפסיכואנליזה אינה אלא סוג של היפנוזה; פרשנות החלומות נתונה לשרירות לב המפרשים ועוד כהנה וכהנה. משכה את תשומת לבי אותה פסקה שבה התייחס בן שיחו של פרויד לאותם צדדים לא נעימים של הפסיכואנליזה. “כל מה שסיפרת לי עד כה היה פסיכולוגיה. לעיתים זה נשמע תמוה, נוקשה, אפל; אבל זה תמיד היה, אם יורשה לי לומר כך, ‘נקי’. אמנם עד כה ידעתי מעט מאוד על הפסיכואנליזה שלך, אך בכל זאת הגיעה השמועה לאוזני שעניינה הוא בעיקר בדברים ששם תואר זה אינו יאה לה.”

כמובן שהכוונה בדברים אלה היא לעיסוק הפסיכואנליטי האובססיבי במין שנחשב באופן מסורתי, נוצרי בעיקרו, לבזוי ולכזה שראוי שייעשה, אם בכלל, בהיחבא. ואכן, פרויד הוא אחת הדמויות החשובות ביותר שערכו רה-הביליטציה לנושא המין בשיח המודרני. במובן מסוים הכניס פרויד את הגוף ואת איברי הרבייה שלו אל הדיון האינטלקטואלי והפילוסופי. אחרי פרויד אפשר לדבר בצורה מכובדת-אקדמית וללא חשש ובושה על “סובייקט”, “אובייקט” ו”מטאפיזיקה” לצד “פיפי”, “קקי” ו”אוננות”. אחרי פרויד מותר לדבר על מין בכל מקום – בהרצאות באוניברסיטה, בשיחות חולין, בין בני זוג. בקטע שציטטתי מתגלה פרויד האירוני שיודע היטב מה חושבים עליו בני תקופתו ועוד יותר מכך כיצד להתמודד איתם.

אני רוצה לציין כאן את “הערת המתרגם” של ערן רולניק, טקסט בן תשעה עמודים, שבו הוא משתף את הקורא בהרהוריו ובמחשבותיו על עבודת המתרגם. כבר מזמן לא קראתי מסה כל כך מעניינת ומרגשת בעברית כמו הפנינה הזו. רולניק יוצא מתוך הנחת העבודה שמעשה תרגום אינו שונה במהותו מתהליך האנליזה הפסיכואנליטי ומוביל את הקוראים אל הדילמות שנובעות מתרגום של יוצר שהשפה היתה לו כלי העבודה החשוב ביותר. אחד הטיעונים המעניינים ביותר של רולניק הוא שהתרגום הסטנדרטי של כתבי פרויד לאנגלית גרם לו עוולות רבות בגלל מגבלות השפה. לדבריו, דווקא העברית נוטה חסד לפרויד ומתמסרת אליו ביתר קלות. כך, כותב רולניק, מאפשרת השפה הגרמנית לפרויד את המעברים החלקים בין הפועל, שם העצם ושם התואר ההכרחיים לכתיבה הפרוידיאנית מכיוון שהיא שפה דינמית מאוד המכילה ביטויי תנועה ומעבר רבים. וכך כותב רולניק: “המעברים החטופים בין הזמנים (בעיקר בין לשון עבר ללשון הווה) – מעברים שהאנגלית כמעט אינה מתירה, אך הם אופייניים הן לכתיבה של פרויד והן לתהליך הפסיכואנליטי – מתאפשרים היטב בעברית. כתיבתו של פרויד מקוטעת לעיתים קרובות. גם כאן העברית מיטיבה עם הגרמנית של פרויד. בעברית קל יותר לכתוב משפטים שבורים, בעוד שהאנגלית תובעת על פי רוב את סגירתם של המשפטים”. אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין בשפה העברית, גם אם אינו מתכוון לקרוא את פרויד, לקרוא את “הערת המתרגם” המופלאה הזו.

יהיו שיגידו שפרויד כבר אינו רלבנטי, שהתזות שלו הופרכו ושמעולם לא הוכחו מדעית. יתכן שהטיעונים הללו נכונים אבל זה לא משנה. אני חושב שהדרך הטובה ביותר להתייחס אל פרויד הוא כאל משורר ענק שיצר מטאפורות כל כך חזקות, שגם אם הן רק מטאפורות, הרי שהן הצליחו כבר להכות שורש כה עמוק עד שאיננו יכולים עוד לעקור אותן או להתעלם מהן בניסיון להסביר לעצמנו את המצב האנושי. גם אם אין דבר כזה שנקרא “לא מודע”, האם אנחנו, האנשים המודרניים, יכולים בכלל לתפוש ולהבין את עצמנו בלעדיו? האם אנו בכלל יכולים לחשוב על עצמנו שלא דרך פרויד? האם לא הפך כל אחד מאתנו להיות בעצמו “פרויד קטן” כאשר הוא מדבר עם החבר או החברה שלו, החברים שלו, ההורים שלו, הילדים שלו ובעיקר עם עצמו? נראה שככל שננסה להתחמק מגורל זה רק נלך ונשקע בתוכו יותר ויותר.

כתביו של פרויד הם קלאסיים בגלל יכולתם לדבר אל כל אחד ואחת בשפתו וברמתו. הופעתם בעברית היא חגיגה גדולה שחבל לא להשתתף בה. זהו אחד הספרים האיכותיים והמוקפדים ביותר, לדעתי, שקראתי בעברית בזמן האחרון. הושקעה בו עבודת עריכה ותרגום שאיננו פוגשים כל יום. ומי שקצת נרתע מהכתבים הטכניים של פרויד ובכל זאת רוצה לטעום ממנו ראוי שימתין לתרגום “פשר החלומות” (או “פירוש החלום” כפי שכותב המתרגם), שעתיד לראות אור בעתיד, כך, לכל הפחות, מבטיחים לנו עורכי הסדרה.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>