בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על שולמית וולקוב, במעגל המכושף

June 4th, 2002 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

שולמית וולקוב, במעגל המכושף – יהודים, אנטישמים וגרמנים אחרים (תל אביב: עם עובד, 2002).

בראשית הדברים אציין כי שולמית וולקוב, מחברת הספר “במעגל המכושף”, היתה מורתי באוניברסיטה והמנחה שלי לדוקטורט ואני מבקש דווקא לנצל עובדה זו כנקודת פתיחה לדברי. באחת השיחות בינינו לפני מספר שנים, כשאני התעקשתי לעסוק בגרמניה הנאצית, היא שאלה אותי מדוע להיכנס היישר אל הפצע המדמם? מדוע לא ללכת אחורה, למשל, אל המאה התשע עשרה ולראות מהיכן הכל התחיל ויותר מכך אילו אפשרויות הוחמצו?

ההתעקשות לצמצם את ההיסטוריה הגרמנית לעניין הנאצי מאפיינת חוקרים רבים והיא מייצגת, כך אני מניח, את העמדה הרווחת בציבור הישראלי. הסיפור הגרמני נתפש כסיפור פשוט של שנאה אנטישמית שהדרדרה לגזענות והסתיימה במחנות הריכוז וההשמדה. מה עוד אפשר לומר אחרי אושוויץ? ואכן, מרבית הכתיבה המחקרית והפופולרית בנושא קוראת את הסיפור מהסוף אל ההתחלה, ממחנה ההשמדה אחורה אל ההוגים האנטישמים הראשונים, מהמאה העשרים אל המאה התשע עשרה.

שולמית וולקוב מבצעת בספר הזה מהלך רגיל ומתבקש לכאורה – היא קוראת את ההיסטוריה הגרמנית מראשיתה אל סופה, משורשי האנטישמיות במאה התשע עשרה ועד לרפובליקת ויימאר והלאה. ואולם בהקשר הגרמני, כאמור, מהלך כזה לא רק שאינו פשוט. הוא אפילו חתרני. והוא עלול לקומם קוראים רבים. “במעגל המכושף” אוחז שלושה חלקים הכוללים כל אחד מהם מספר פרקים קצרים ותכליתיים מאוד שאינם מאורגנים באופן נרטיבי אלא קונספטואלי. החלק הראשון, “אל מול השואה המתקרבת”, מתבסס על טכניקה כמעט קולנועית. וולקוב מעמידה את המצלמה ההיסטורית בגובה העיניים של השחקנים ההיסטוריים ובודקת מה הם ראו, ידעו והבינו (ולחילופין לא ראו, לא ידעו ולא הבינו) בכל האמור לגבי השאלה היהודית, האנטישמיות, הסכנות השונות והפתרונות האפשריים. היא מעמידה את המצלמה במזרח אירופה, במערבה, בגרמניה בתקופה הטרום נאצית, בתוך הנפש היהודית המסוכסכת עם עצמה, השונאת את עצמה, בגרמניה של אחרי ליל הבדולח ובארץ ישראל. שיטה זו חושפת עמדות לא פשוטות, שלנו, כישראלים וכיהודים יהיה לא פשוט להתמודד איתן.

ב-7 בדצמבר 1938, היינו, פחות מחודש לאחר ליל הבדולח, התכנסה ישיבת מרכז מפא”י. בן גוריון עסק בשאלת ביטול האיסורים שהטילה ממשלת המנדט הבריטי על העלייה ועשה את החישובים שלו. בישיבה סגורה של חברי מפלגתו אמר בן גוריון כי התביעה להביא ילדים מגרמניה לארץ ישראל אינה נובעת אצל הציונים רק מתוך רגש רחמנות כלפיהם. כה אמר בן גוריון: “אם אני אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה, ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, אני אבחר בדבר השני – כי לפנינו לא רק חשבון הילדים האלה אלא חשבון היסטורי של עם ישראל”. וולקוב אינה מביאה את הדברים הללו כפרובוקציה. נהפוך הוא. כהיסטוריונית היא כותבת את הסיפור מההתחלה אל הסוף ובדצמבר 1938 הדברים אכן נראו אחרת לגמרי. היא כותבת את הסיפור היהודי-גרמני מתוך רגש אמפתיה גדול ואפילו חמלה. כך נהגה גם כלפי המכתבים של אביה, אזרח גרמני, שכתב לאישתו לעתיד, יהודיה מתל אביב שמספר שנים לפני כן נזדמנה לגרמניה כסטודנטית. ב-2 במאי 1933 כתב האב, לאחר ששמע את היטלר נואם בברלין, שאולי יוכל שוב להיות חלק מגרמניה. המכתב מלא התלהבות ותחושת התעלות לנוכח האפשרות שכאילו נסתברה פתאום, ניצוץ של תקווה. אכן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

החלק השני של הספר עוסק בניסיון לפענח את משמעותה התרבותית, הפוליטית והחברתית של האנטישמיות בחברה הגרמנית והוא מציג סיפור פתלתל מאוד ופתוח וזאת בניגוד למה שאנו רגילים לחשוב. מקוצר היריעה לא אוכל להתייחס אליו. החלק השלישי והאחרון שהוא המרתק ביותר בעיני מבחינה היסטורית עוסק במה שוולקוב מכנה “פרוייקט המודרניות של יהודי גרמניה”. חלק זה כולל דיון אינטלקטואלי, היסטורי ואף אנתרופולוגי משהו באופן שבו מיעוט, במקרה זה היהודי, מנסה להשתלב, מצליח ולפעמים נכשל, בחברה הסובבות אותו. בין פרקיו אנו מוצאים דיון בתהליך התברגנותם של היהודים, בשפה ובמנהגי היומיום שאימצו לעצמם במטרה להראות דומים לגרמנים, בתרבות האינטימית שלהם בבית, בהצלחה המסחררת של היהודים בתחומי המדע השונים ומעל לכל בדיאלקטיקה ובפרדוקסים של התהליך הזה. וולקוב מאשרת חלק מהטיעונים המקובלים אודות מקומם של היהודים בחברה הגרמנית אך חושפת במקביל צדדים אחרים ומפתיעים ביותר. כך, למשל, היא עומדת על פרדוקס ההידמות היהודי שכל כך הצליח בגרמניה. הקפיצה של היהודים מהעולם הטרום מודרני אל העולם האולטרה מודרני היה כה מוצלח עד שבשלב מסוים, לטענתה, אפשר לדבר על ניסיונות הגרמנים להידמות ליהודים.

“במעגל המכושף” נמצא בצמת חשוב מאוד המפגישה מספר דרכים – את ההיסטוריה הגרמנית, ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה של המודרניות. לא כל יום מופיע ספר מעין זה המשלב בתוכו מספר איכויות שאינן רווחות במחוזותינו – מבט אחר על נושא מוכר לכאורה וכן מחקר אקדמי במובן הטוב של המילה הכתוב בשפה נהירה, הדוקה, ביקורתית השווה לכל נפש ועם זאת לא מתחנפת. למרות שהוא כמעט ולא נוגע בנאציזם, ובמקרה הזה כאמור מדובר בהישג בפני עצמו, הוא נותן בידינו מספר מפתחות משוכללים להבנת התופעה הנאצית. על מה שקרה שם בגרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים למדתי מספר זה הרבה יותר מאשר מספרים רבים אחרים שנגעו ישירות בנושא.

כריכת הספר היא אחת המרגשות שראיתי בזמן האחרון. על רקע שחור וכותרת לבנה מופיע תצלום בשחור לבן ובגוון חום של משפחה גרמנית בורגנית הניצבת על גרם מדרגות מסותת להפליא ומדגמנת את עצמה בפני המצלמה. בתצלום מופיעים דמות אב חמורת סבר, אימא המחייכת חיוך דק וילדים. כולם לבושים היטב. כולם, כך נראה, הצליחו בחייהם או עומדים להצליח. זוהי התמונה של משפחת וולקוב. בפינה הימנית למטה רשום בעפרון תאריך. “יולי 1925″.

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>