בעז נוימן – ביקורות ספרים, רשימות, מאמרים, הרצאות
Header

על ספרו של פרנן ברודל, הים התיכון – מרחב והסטוריה

October 19th, 2001 | Posted by בעז נוימן in ספרי עיון

פרנן ברודל, הים התיכון – מרחב והסטוריה (תל אביב: כרמל, 2001). מצרפתית: יורם מלצר

פרנן ברודל נחשב, ובצדק, לאחד ההיסטוריונים החשובים והמשפיעים ביותר במאה העשרים. זאת בעיקר בזכות ספרו “הים התיכון והעולם הים תיכוני בתקופת פיליפ השני”. הספרון שלפנינו מאפשר לקורא הישראלי הצצה תכליתית אל יצירתו. 151 עמודים המוקדשים להיסטוריה של הים התיכון, להיסטוריה העוסקת כביכול בנושאים לא היסטוריים. הפרק הראשון מוקדש להיסטוריה של האדמה הים תיכונית על כל מופעיה – גבולות, הרי געש, הרים, מדבר. הפרק השני עוסק בים – חופים, איים, דיג, ספינות וטכניקות שיט. בהמשך אנו למדים על התרבויות הקדומות – של המצרים, של הפיניקים, של היוונים, הרומים, הנוצרים, האיסלמים. אנו רגילים לחשוב שהיסטוריה עוסקת בהשתנות הדברים. אצל ברודל, לעומת זאת, קצב האירועים איטי מאוד. הוא כמעט ואינו משתנה. כדי להבין את המהלך שנוקט ברודל יש לומר מספר מילים על המקום שממנו הוא בא.

ברודל נמנה של קבוצת היסטוריונים צרפתים השייכים ל”אסכולת האנאל” שהחלה לפעול בין שתי מלחמות העולם. הרעיון שהנחה אותם היה שכל האירועים ההיסטוריים הנמשכים לאורך זמן קצר של שעות, ימים או שנים, הם רק קצה הקרחון של ההיסטוריה, הקצף שעל פני הים. מתחת להם נמצאים מבנים שקצב השינוי שלהם הוא איטי ביותר ונמשך לאורך מאות ואלפי שנים. אנשי האנאל מדברים על שלושה קצבים של שינוי. בעומק ההיסטוריה פועל זמן ה-longue durée, זמן “ארוך המשך”, למשל, נתונים טופוגרפים שכמעט ואינם משתנים – אדמה, ים, אקלים וכיוצא בזה. אני מצטט את הפסקה הפותחת את הספר המתארת היטב את התחושה האופפת את הזמן ארוך המשך הזה: “בספר זה הספינות שטות, הגלים חוזרים על נעימתם, הגפנים יורדות מגבעות צ’ינקווה טרה אל הריביירה של גנואה. בספר הזה הזיתים נמסקים בפרובנס וביוון, הדייגים אוספים את רשתותיהם מן הלגונה הדוממת של ונציה או מן התעלות של ג’רבה, והנגרים בונים היום סירות הדומות לאלה של אתמול [...] ועדיין, למראה כל זה, אנו מחוץ לזמן”.

הזמן האחר, המשתנה במחזוריות של מאות או עשרות שנים, משפיע על הדמוגרפיה, על דפוסיי יצור וצריכה, על מחירים, מלחמות, משברים פוליטיים, מחזורי מגיפות ורעב, רעיונות, אסכולות אמנותיות. הזמן השלישי, הפחות חשוב, מתרחש ברמת השנה, החודש, היום והשעה – אירועים פוליטיים, אירועים דיפלומטים, אירועים צבאיים.

לפיכך אין זה מפתיע שהספר מתחיל בתיאורי אדמה או לחילופין, ים, כשהתנועה היחידה המתרחשת בו היא תנועת הגלים ובני האדם השטים עליהם. ברודל עוסק בכוונה בציביליזציות ים תיכוניות בנות מאות שנים וזאת מכיוון שהן מכריעות את אופי העם, הקבוצה או הפרט ולא להיפך. רק לקראת סוף הספר, לאחר שהגדיר את המערכת הים התיכונית, נוגע ברודל באירועים שמשכם קצר, למשל כריית תעלת סואץ או מלחמת סיני וששת הימים.

כישראלים החיים באזור הים התיכון, יכולה היסטוריה זו להיראות מוזרה ואף מקוממת. אנו, שרגילים לחיות בקצב זמן מהיר, שחיים מיום ליום, משעה לשעה, מדקה לדקה – אנו איננו הגיבורים הראשיים בסיפור זה. האדם אינו אלא הערת שוליים בהיסטוריה הזו. ברודל כביכול אומר לנו – פיגועים, רצח רבין, הכיבוש (כולם, ללא ספק, חלק מהים תיכוניות) – כל אלה אירועים חשובים, אבל לא החשובים ביותר. הוא יציע לנו לרדת עמוק יותר אל תהליכים כלכליים, רמות שכר במשק, ואפילו עוד יותר, אל שינויים באקלים או במבנה הטופוגרפי של האזור. הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנמשך כמאה שנה היה זוכה לשתי שורות, אם בכלל, בספרון הזה. אין הרבה אמפתיה בהיסטוריה מסוג זה. ברודל אוהב אדמה, ים, נוף, הוא אוהב כל מה שנע לאט. הוא לא מתעניין בבני אדם פרטיים. הם אינם אלא גחמה של ההיסטוריה. ואכן, היו שהאשימו את ברודל ואת חבריו בכך שכתבו “היסטוריה ללא בני אדם”.

אולם דווקא ההתרחקות העקרונית של ברודל מהרגעי, מהסנסציוני, אותה פרספקטיבה אדירת ממדים על הים התיכון היא אלטרנטיבה. קודם כל היא אתגר אינטלקטואלי, וכל מי שמתעניין בהיסטוריה חייב להכיר אותה. אולם יש לה, לדעתי, גם משמעות קונקרטית, פוליטית. דווקא היסטוריה מהסוג הזה, המעמידה את האדם בצד ומצביעה על מגבלותיו היא אמצעי בידי כל אלה המבקשים להיאבק נגד פרטים וקבוצות המבקשות להכריע את ההיסטוריה אחת ולתמיד, במקרה שלנו, קבוצות משיחיות משני הצדדים.

ברודל מלמד אותנו דרך ההיסטוריה של הים התיכון כי לעולם לא יוכל האדם להכריע את ההיסטוריה ולהשליט עליה את מלכותו. אחרי הכל, אפילו האימפריה הרומית, לה הוא מקדיש פרק שלם, נפלה. האדמה, כאמור, הבסיס של ההיסטוריה, היתה כאן לפנינו ותמשיך להיות אחרינו. כיוון שבכל מקרה היא תכריע אותנו, לא נותר לנו אלא להתפשר עליה.

לסיכום, ספרו של פרנן ברודל מעבר לחשיבותו המוכחת הוא רגע נדיר של מפגש בין כתיבה ספרותית מופלאה לבין כתיבה היסטורית מקורית ומרתקת.

אוקטובר 2001

You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 You can leave a response, or trackback.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>